תפריט
פשוט
italy
אפילו בין הערים התיירותיות ביותר בעולם, אין ספק שפירנצה (Firenze) תופסת מקום של כבוד. מספר התיירים השנתי בה, שעומד על כחמישה מיליון איש, הוא פי שלושה ויותר ממספר התושבים במטרופולין שלה כולו. העיר העתיקה הזו, שהיוותה בית לחלק מגדולי המוחות של ימי הביניים והרנסנס ועדיין מעוררת השראה בקרב אומנים ואנשי רוח רבים, מצליחה להפתיע בכל פעם מחדש. היא עמוסת תיירים בכל זמן בשנה, אם כי כמובן שגם אצלה יש את השיאים ונקודות השפל היחסיות.
יש כל כך הרבה מה לעשות בפירנצה, שספק גדול אם טיול אחד אליה יספיק לכם. אם אתם מתכננים לכלול בטיול גם ביקורים מחוץ לה, בטוסקנה או בכל חלק אחר של איטליה, אזי האפשרויות שלכם מצומצמות אפילו יותר. חשוב לזכור שלפירנצה, בדומה לוונציה, רומא ומילאנו, היסטוריה עשירה ומגוונת גם בלי קשר להיסטוריה של איטליה כחבל ארץ. מדובר בעיר שהיוותה מדינה עצמאית לאורך חלק ניכר מההיסטוריה שלה, מדינה עשירה ומשגשגת שממנה יצאו רעיונות לכל שאר העולם המערבי (ולא רק). פירנצה מתאימה במיוחד עבור חובבי אומנות והיסטוריה, אבל לא רק.
לפירנצה, כאמור, היסטוריה עשירה ומגוונת, כזו הכוללת בתוכה מורשת בינלאומית ומקומית כאחד. העיר, שתחילתה במאה הראשונה לפני הספירה ושבמהלך השנים היוותה את הבירה המסחרית והכלכלית של יבשת אירופה, אספה אליה מבקרים, מדינאים, צבאות ואנשי רוח מהמעלה הראשונה. כולם הותירו בה את חותמם, בעיקר בימי הביניים והרנסאנס. לעושר הארכיטקטוני והאומנותי של פירנצה, על שלל מבניה, פסליה, ציוריה והאישים שפעלו בה, קשה למצוא מתחרים.
ברבות מערי איטליה החשובות יש “דואומו” – כלומר כיפה – שהיא הכנסייה המרכזית של העיר. עם זאת, הדומיננטית של הדואומו של פירנצה לא מוטלת בספק, והיא מתנשאת מעל העיר בגאון, כאילו העיר שייכת לה. מדובר באחד המבנים המונומנטליים ביותר שתראו בטיול באיטליה, בטח בהשוואה לבתים שלצידו. את ההשוואה הזו ניתן לראות בצורה הטובה ביותר מכיכר מיכלאנג’לו, אבל אל תוותרו על הגעה לרחבה של הדואומו ועל הצפייה בה מקרוב.
הדואומו נבנתה לאורך כ-150 שנה (!), בין סוף המאה השלוש עשרה לאמצע המאה החמש עשרה, על ידי מספר רב של אדריכלים ובנאים שפרשו עליה את חסותם לאורך ההיסטוריה שלה. מכשולים כגון היעדר תקציב, המגפה השחורה, מותם של אדריכליה ועוד, כולם הביאו לעיכובים בבנייה. עם זאת, ההישג הארכיטקטוני של הדואומו (הכיפה כולה נבנתה ללא פיגומים, והיא נחשבת ל”אם כל הכיפות”) היה שווה את ההמתנה. את החזית הנאו – גותית של המבנה, יחד עם העיצוב החיצוני של הקתדרלה (שקשה שלא לראות את ההשפעות המוסלמיות-תורכיות שבו), היא קיבלה רק באמצע המאה ה-19.
התיאור הזה נועד על מנת להסביר למה כל כך שווה לבקר במקום, אפילו שאין כל כך סיכוי שתצליחו להימנע ממנו. כל הרחובות של העיר העתיקה של פירנצה מובילים אל הדואומו, אז עדיף פשוט לזרום איתם. בנוסף, בסמוך לקתדרלה ישנם עוד מספר אתרים השווים ביקור, כך ששווה להקדיש למקום לפחות חצי יום, אם לא יותר.
על אף שהוא נראה כחלק מהקתדרלה על שם מריה דל פיורה (Cattedrale di S. Maria Del Fiore), שזהו שמה הרשמי של הקתדרלה של הדואומו, מגדל הפעמון של ג’וטו הוא מבנה נפרד והוא נבנה בלי קשר לקתדרלה עצמה לאורך 25 שנה במאה ה-14. סגנונו של ג’וטו, שנחשב לראשון אמני הרנסאנס האיטלקיים, מוצג כאן במלוא הדרו, אפילו שבניית המגדל נמשכה על ידי יורשיו לאחר מותו. המגדל מתנשא לגובה של כ-85 מטרים, וניתן לטפס לקצהו העליון באמצעות יותר מ-400 מדרגות. לאלו שישקיעו את המאמץ מחכה נוף פנורמי מרהיב של פירנצה, ממש ממרכז העיר.
הן המרצפות הצבעוניות (המקוריות מוצגות במוזיאון הדואומו – Museo Dell’Opera Del Duomo), הן העיטורים המורכבים והן הפסים היפהפיים, כל אלה מציגים בפני המבקר את ראשית אמנות הרנסאנס בעיר במלוא הדרה.
ממש מול הכניסה המרכזית לקתדרלה של פירנצה ולדואומו, נמצא בית הטבילה של ג’ון. הוא לא נמצא שם במקרה. זהו המקום שבו הוטבלו לנצרות כל אלו שרגע קצר לאחר מכן נכנסו לקתדרלה ועברו את המיסה הראשונה שלהם. עם זאת, בית הטבילה עצמו הוא החלק הפחות מעניין, ומה שמעניין יותר הם הדלתות שלו, הידועות בכינוין “שערי גן העדן”.
את הדלתות המוזהבות (אלו שנמצאות במבנה כיום הן העתק, המקוריות מוצגות במוזיאון הדואומו) עיצב אומן הרנסאנס האיטלקי לורצו גיברטי באמצע המאה החמש עשרה, והן נחשבות לפלא של ממש ולפריצת דרך בכל הנוגע לאומנות הפיסול. הוא עמל עליהן כמעט שלושים שנה, ומה שמייחד אותן הוא תיאור המרחב ויצירת הפרספקטיבה בעיצוב הגילופים בהן. בעשרת הריבועים שעל הדלתות מוצגים אירועים שונים מהתנ”ך היהודי באופן כרונולוגי, החל מבריאת העולם וכלה בשיחתו של שלמה המלך עם מלכת שבא.
את הכינוי “שערי גן העדן” טבע האומן הנודע מיכלאנג’לו, שהתייחס לסצנת גם העדן המתוארת בתוך בית הטבילה. אין צורך להיות דתי על מנת להעריך את איכות העבודה ואת ההשקעה המרובה שהושקעה בדלתות הללו.
כיכר הרפובליקה היא אחת משלוש הכיכרות המרכזיות של פירנצה (יחד עם כיכר הדואומו וכיכר הסיניוריה), והיא היוותה את הלב המסחרי של העיר (בעוד השתיים האחרות מהוות את המרכז הדתי והפוליטי, בהתאמה). זהו המקום שבו היה הפורום של העיר בעת העתיקה (בדומה לפורום הרומאי), המקום שבו היה הגטו היהודי לאורך כמעט 300 שנות קיומו, והכיכר המרכזית של פירנצה כשהייתה בירת איטליה, לאורך חמש שנים במאה ה-19.
כיום יש לכיכר הרבה מה להציע, הן לחובבי היסטוריה והן לחובבי בילויים. תמצאו בה ירידים, תערוכות מתחלפות, בתי קפה רבים, אולם קולנוע ועוד. בין היתר, נמצאים בה בתי הקפה ההיסטוריים קפה פסצקובסקי (Paszkowski), ג’ילי (Gilli) וגמברינוס (Gambrinus), וליד זה האחרון נמצא גם קולנוע גמברינוס המפורסם.
פלאצו וקיו (כי ככה כולם קוראים לו) היה ועודנו המרכז האדמיניסטרטיבי של פירנצה לאורך מאות שנים, ותחילת בנייתו חפפה את זו של הקתדרלה של מריה דל פיורה. ההשוואה בין שני המבנים מדגישה את נקודת המעבר האומנותית שבה הם נבנו, שכן בעוד הקתדרלה בנויה בסגנון הרנסאנס, פלאצו וקיו מזכיר מאוד את הבנייה של ימי הביניים. המבנה הכמעט – רבוע, מגדל הפעמון, החומה המעטרת את הגג והמסיביות של כמויות האבן בצבע אחיד המרכיבות אותו, כל אלה מזכירים טירה ימי – ביניימית שכמוה יש לא מעט ברחבי איטליה.
הארמון היווה בהתחלה את המרכז של רפובליקת פירנצה (שהתקיימה במאות ה-13 וה-14), ולאחר מכן התגוררו בו שליטי פירנצה לדורותיהם. רק בתקופת השלטון של שושלת מדיצ’י המפורסמת במאה ה-16, כשהם עברו לפלאצו פיטי, קיבל הארמון את שמו הנוכחי. על אף שהוא מתפקד כבניין העירייה גם כיום, פלאצו וקיו הוא גם מוזיאון פתוח לקהל. תמצאו בו מגוון של חדרים מעוטרים בפרסקאות יפהפיים (חלקם מעשה ידי וזארי הידוע), חצרות בעיצוב מוקפד (בעיקר זו הראשונה), מרפסת סאטורן עם הנוף דרומה לנהר הארנו ועוד.
הארמון נמצא בכיכר הסיניוריה (שמה של הממשלה של הרפובליקה), שכל דבר בה ממחיש את חשיבותה ככיכר המרכזית של רפובליקת פירנצה לפני מאות שנים. מספר מבנים חשובים מקיפים אותה, כדוגמת פלאצו וקיו, האופיצי (Uffizi), העתקי הפסלים של דוד ומזרקתו של נפטון, האכסדרה (Loggia dei Lazi) שמכילה פסלים הן מתקופת הרנסאנס והן מהעת העתיקה, ועוד רבים.
השם המאיים הזה, שמתאר את החצר המקורה שנמצאת לימין הכנסיה לפלאצו וקיו, ניתן לה בשל היותה מקום משכנם של שכירי החרב הגרמניים שחיו כאן בתקופתו של קוזימו הראשון לבית מדיצ’י במאה השש – עשרה. האכסדרה ידועה גם בשם האכסדרה של הסיניוריה, על שם הכיכר שבה היא נמצאת.
המבנה פתוח לכיכר הסיניוריה באמצעות שלוש קשתות גבוהות, שביניהן גולפו דמויות המייצגות את ארבע “המידות הטובות”. ייחודיותה של האכסדרה היא במגוון הפסלים המאכלסים אותה, פסלים שהעתיק שבהם מתוארך למאה הראשונה לספירה הנוצרית. בין השאר, תמצאו במקום פסלים מרהיבים של ג’יאמבולוניה וצ’ליני, פסלי רנסאנס ידועים. בין הסצנות המתוארות בפסלים שבאכסדרה ניתן למצוא אירועים מיתולוגיים מפורסמים כדוגמת פרסוס האוחז בראשה של מדוזה, חטיפת הסבינות, נצחונו של הרקולס על נסוס ועוד.
הפונטה וקיו הוא נקודה מיוחדת בתוך פירנצה, כזו שלא תרצו (וכנראה שגם לא תצליחו) להחמיץ. הוא מהווה את השילוב האידיאלי בין ישן וחדש, בין חובבי היסטוריה לחובבי שופינג. הביקור בו יכול לארוך שתי דקות או שלוש שעות, כתלות בכם.
הגשר הזה, שעבר כמה גלגולים החל מימי הרומאים (הנוכחי נבנה באמצע המאה ה-14), מחבר בין החלק הצפוני לחלק הדרומי של פירנצה, כשהוא חוצה את נהר הארנו בנקודה הצרה ביותר שלו. כיום הוא בנוי אבן, כשבקומתו הראשונה נמצאים מספר רב של דוכנים וחנויות תכשיטים ואומנות, שבהם תוכלו לרכוש את מיטב התכשיטים המקומיים והעולמיים. המחירים כאן גבוהים במיוחד, מה שלא מפתיע בהתחשב בפופולריות של המקום ובהיסטוריה שלו. הקומה השני של הגשר מהווה חלק ממסדרון וזארי, המחבר בין פלאצו וקיו לפלאצו פיטי, ושנבנה על ידי ג’יורג’יו וזארי עבור הדוכס קוזימו הראשון לבית מדיצ’י, במאה השש – עשרה.
לגשר הזה חשיבות היסטורית כה גדולה, עד שהצבא הגרמני נמנע מלהרוס אותו כאשר הוא נסוג מהעיר ב-1944, על אף שהוא הרס את כל שאר הגשרים של העיר.
אם אתם רוצים לצאת קצת מהעיר העתיקה והצפופה של פירנצה, ההמלצה הראשונה היא לחצות את נהר הארנו (Arno) אל גדתו הדרומית באמצעות הגשר הישן, ולהגיע לפלאצו פיטי ולגני בובולי הסמוכים. הארמונות והגנים של משפחת מדיצ’י בטוסקנה, ופלאצו פיטי הוא אחד המרכזיים שבהם, מוכרים כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק”ו.
לפלאצו פיטי היסטוריה עשירה ומפוארת, ומספר לא מבוטל של אישים חשובים מאוד התגוררו בו במהלך ההיסטוריה. הוא נבנה על ידי האציל הפיורנטיני לוקה פיטי באמצע המאה ה-15, ומשפחת מדיצ’י קנתה אותו ועברה אליו באמצע המאה ה-16 (לאחר שיצאו מפלאצו וקיו). במהלך מאות השנים שלאחר מכן התגוררו במקום בין היתר בני מדיצ’י, נפוליאון בונפרטה והמלך ויטוריו עימנואלה השני, המלך שאיחד את איטליה המודרנית, שגר במקום בתקופה שבה פירנצה הייתה בירת איטליה (לפי איחוד רומא עם שאר הרפובליקה).
כיום מהווה הארמון את מתחם המוזיאונים הגדול ביותר בפירנצה (וכמו שהבנתם, זה לא הישג של מה בכך), והוא כולל בתוכו מספר רב של מוזיאונים וגלריות. תוכלו לבקר ברוב הגלריות בעת הביקור במוזיאון, המסודר לפי חדרי הארמון ולא לפי תערוכות, כמקובל במוזיאונים אחרים. תוכלו לראות כאן יצירות אומנות נדירות של גדולי אומני הרנסאנס, הבארוק ותקופות מאוחרות יותר, את דירות השרד המלכותיות והכלים הרבים ששימשו את משפחת מדיצ’י ויורשיה בארמון, את כרכרות הדוכסים ועוד מוצגים רבים.
הגנים היפהפיים הללו, שנמצאים בצמוד לפלאצו פיטי וניתן לצאת אליהם ישירות מהארמון, הם דוגמה מושלמת לגני רנסאנס איטלקיים. הם בנויים לאורך צירים מוגדרים, עשירים בשבילים, עצים ומזרקות, ומספקים למטיילים בהם שפע של נופים, רחבות ציבוריות ומערות מלאכותיות המקנות פרטיות. הגן נבנה ואובזר בפסלים על ידי גדולי האומנים של המאה ה-16, וביניהם ג’יורג’יו וזארי וברנרדו בואונטלנטי. אמת מים מלאכותית מביאה מים מנהר הארנו הסמוך לארמון, על מנת לספק את המזרקות הרבות של הגנים.
טיול בגנים הוא חוויה מרעננת במיוחד עבור מי שבילו ימים שלמים בצפיפות של פירנצה, שכן הם מספקים אווירה רגועה, הרבה ירוק בעיניים ונופים פנורמיים הן על העיר והנהר והן על סביבתם. תוכלו לטייל בשבילי החצץ של הגנים, לדמיין את האירועים היוקרתיים ואנשי האצולה שבילו פה זמן רב ולקחת הפוגה מהארכיטקטורה והאומנות שמקיפים אתכם מכל עבר בפירנצה.
נוסף על הגנים עצמם, נמצא בקצה העליון שלהם מוזיאון החרסינה של פלאצו פיטי. מדובר במוזיאון קטנטן ובו מספר מועט של חדרים, שבו נמצאים שלל כלים ופסלי חרסינה מתקופות שונות. המוזיאון איננו מרתק במיוחד, אך אם אתם כבר נמצאים בגנים אזי מומלץ לעבור בו לביקור קצר.
חוץ ממוזיאון החרסינה, נמצא בשטח הגנים גם מבצר בלבדרה (Belvedere Fort), שנבנה במאה ה-15 ונועד להגן על הצד הדרומי של העיר. זהו המבצר השני בגודלו בעיר, ומקום פוטוגני להפליא. תוכלו לשוטט במסדרונות הרנסאנסיים, להצטלם עם הנוף היפהפה ולהרגיש אסטרטגים של ממש.
בית האופרה של תיאטרו דלה פרגולה הוא בית האופרה העתיק ביותר באיטליה, והוא עומד על מכונו החל מבנייתו ב-1656 ועד ימינו. הוא מהווה מוקד משיכה הן לחובבי היסטוריה ואומנות והן לחובבי מוזיקה, שכן הוא פעיל עד היום ומוכר כאתר מורשת לאומי של מדינת איטליה. בית האופרה נמצא במרכז העיר, ויש בו שני אולמות. בגדול מבניהם יש 1,500 מקומות ישיבה, ואילו בקטן (ה-Saloncino), שבעבר היה אולם הנשפים ונמצא בקומה השנייה, מתקיימות הופעות קטנות יותר עם 400 איש בלבד.
תוכלו למצוא בו הופעות גם כיום, שכן המקום מארח יותר מ-250 הופעות, הצגות וקונצרטים לאורך השנה כולה. מנעד ההופעות הנערכות בו רחב במיוחד, אם כי רובן מתמקדות בעולם התיאטרון והדרמה. קונצרטים של אופרה נערכים במקום במסגרת פסטיבל האופרה השנתי הנערך בין סוף אפריל לתחילת מאי, Maggio Musicale Fiorentino.
בית הכנסת הגדול של פירנצה הוא מהמבנים המרשימים ביותר בעיר, והוא בולט לעין גם כשמסתכלים על העיר מלמעלה. כיפותיו בצבע טורקיז (פעם היא הייתה בצבע נחושת), קשתותיו, גובהו המרשים ועוד, כל אלה הופכים אותו למבנה שהייתם רוצים לבקר בו גם בלי קשר להיסטוריה היהודית שלו. הוא הוקם בסוף המאה ה-19, עם ביטול הגטו היהודי בפיאצה רפובליקה. הבנייה שלו היוותה את ההשראה לבנייה של בתי כנסת דומים ברומא ובטורינו. חלקו הפנימי של בית הכנסת מרשים לא פחות מזה החיצוני, והוא כולל אולם תפילה מפואר, ארון קודש גדול במיוחד ושלל עיטורים בסגנון ספרדי. הוא משרת כיום את קהילת יהודי פירנצה, קהילה קטנה (אם כי השלישית בגודלה באיטליה) של כ-1,200 חברים.
מלבד בית הכנסת עצמו (שפעיל בשבתות ובחגים), תמצאו במקום את המוזיאון היהודי של פירנצה, וכן לוחות זיכרון ליהודי פירנצה שמתו במלחמת העולם הראשונה, בזמן השואה ובמלחמת העצמאות.
מלבד אתרים היסטוריים, פירנצה מלאה במקומות יפים, מעניינים, טעימים וכאלה שסתם כיף לבלות בהם. אין הכוונה שלמקומות האלה אין היסטוריה (ולחלקם יש היסטוריה של מאות רבות של שנים), אלא שהפן ההיסטורי שלהם אינו עיקר החוויה בעת הביקור בהם.
הזכרנו אותה כמה פעמים, אז זו ההזדמנות להציג אותה. הכיכר הקטנה הזו (פיאצלה באיטלקית, הגם שהיא לא קטנה בכלל) היא מוקד משיכה לתיירים המגיעים לפירנצה, בעיקר בזמן השקיעה. ויש לכך סיבה טובה. הכיכר, הנמצאת בפסגתה של גבעה לא גבוהה במיוחד המשקיפה על המרכז העתיק של פירנצה, מספקת נוף פנורמי על העיר שמעטים המקומות שיכולים להתחרות בו. מהפיאצלה תוכלו לראות את כל המרכז העתיק, את הדואומו המתנשא מעל העיר, את פלאצו וקיו, את בית הכנסת הגדול, את מגדל הפעמונים של ג’וטו ורבים מהאתרים האחרים שהוזכרו כאן (וגם כאלה שלא). זהו אתר רומנטי ראשון במעלה, בטח בשעת בין הערביים. בעונת התיירות תמצאו כאן גם לא מעט אומני רחוב ודוכני מזון ושתיה, שמנצלים את המוני התיירים המגיעים למקום.
חוץ מהנוף, תמצאו במקום גם מספר פסלים מרשימים שיזכירו לכם איפה אתם נמצאים. העתק פסלו של דוד (בכל זאת, זו הכיכר של מיכלאנג’לו), מוקף בארבעה פסלי ברונזה קטנים יותר המייצגים את חלקי היום השונים (יום, בין הערביים, לילה ולפנות בוקר).
זהו המקום המושלם עבור מי שלא רוצה להידחס עם ההמונים בגני בובולי של פלאצו פיטי (אם כי הם לא תמיד עמוסים). זוהי גם דוגמה יפהפייה לגני רנסאנס איטלקיים, שנפתחו רק לאחרונה לתיירים ולכן הם שמורים ביותר. הם נמצאים קרוב לפלאצו פיטי, כחלק מהמתחם של וילה ברדיני. לגנים שלושה מתחמים מרהיבים, שכל אחד מהם נבנה ועוצב בשלב אחר בהיסטוריה שלהם, בין המאה ה-17 ועד היום.
הגנים הללו הם המקום המושלם להירגע בו מטיול ארוך בעיר העמוסה תיירים. כרמי הזיתים, הקשת העשויה פרחי ויסטריה שפורחים בסגול מהפנט באביב וגן הבארוק המשקיף אל העיר, כל אלו יוצרים תפאורה הולמת לחופשה שלכם. בבר שבמקום תוכלו להזמין בירה קרה, כדי להפוך את החוויה למושלמת.
זהו מקום הבילוי האידאלי לחובבי אוכל ושווקים. אם קשה לכם לראות את רשתות המזון המהיר הבינלאומיות שמשתלטות על המרכז העתיק, הרי שזה המקום עבורכם. השוק הזה פועל במקום מאז המאה ה-19, והוא חגיגה לעיניים ולאף. תוכלו למצוא פה מוכרים פיורנטיניים וטוסקניים המציעים את מרכולתם, הכוללת בשר, דגים, גבינות בייצור מקומי, תבלינים בריחות עזים ושאר ירקות, תרתי משמע. בין אם אתם בוחרים לאכול מהתוצרת הזו ובין אם לא, אין ספק שמדובר בחוויה לא שגרתית, וכזו שתוציא אתכם לזמן מה מהאפלוליות של המוזיאונים והמבנים בני מאות השנים.
אם חשקה נפשכם בפיסת כפר בתוך כל ההמולה של פירנצה, גבעת פייסולה היא בשבילכם. הגבעה, שנמצאת בתוך השטח של פירנצה וניתן להגיע אליה ממרכז העיר עם אוטובוס (קו 7), היא פנינה טוסקנית שתשכיח מכם את העומס התיירותי שבו אתם נמצאים בימים האחרונים. זהו מקום מושלם לשוטט לאיטכם, להתרשם ממנזר פרנצ’סקו (תוכלו להיכנס לחדרי הנזירים ולהתרשם מפנים המבנה), לצפות לפירנצה בנוף פנורמי, לבקר בתיאטרון הרומאי המקומי ועוד.
לחובבי השטח, תוכלו לצאת מכאן למסלולים קצרים יותר ופחות בהר צ’צ’רי (Monte Ceceri) הסמוך, המלא במסלולי הליכה. נגלה לכם שזהו המקום שבו ערך ליאונרדו דה וינצ’י את ניסוייו הראשונים בכלי התעופה שהוא הגה, פרי מוחו הקודח והפורה.
זה אמנם נשמע כמו עוד מוזיאון, אבל לא כך הדבר. לפחות לא לגמרי. הספרייה הענקית הזו נמצאת בתוך מנזר-לשעבר מהמאה ה-14, ממש בסמוך לדואומו. היא נקראה בעבר הספרייה העירונית של פירנצה, עד שב-2007 הוחלט לכבד את זכרו של המנזר ההיסטורי ולקרוא לה על שמו.
הערך הראשון בספרייה הזו הם כמובן הספרים שלה. היא מהווה בית ליותר מ-100 אלף כרכים, כשכ-40 אלף מהם נגישים לציבור. תמצאו בה מגוון ז’אנרים וסגנונות, כולל כתבים עתיקים וחדשים. ישנם גם מדורים המיועדים לילדים ונוער, כמו גם חדר כנסים ועוד.
נוסף על כך, במקום נמצא בית קפה מקסים, שמומלץ מאוד לשבת בו לקפה של אחרי הצהריים עם נוף למרכז העתיק של העיר. אחרי שתשבו פעם או פעמיים בבתי הקפה המציפים את רחובות המרכז העתיק, ואחרי שייגשו אליכם לפחות פעם בשלוש דקות עם הצעה לקנות מקל סלפי, ורד, מגנט או כל דבר אחר, תבינו שאתם צריכים מקום שקט יותר. בית הקפה של הספרייה הזו הוא הפתרון המושלם למצב הזה.
