טיול כפרים בדרום איטליה – הדרך היא האושר

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב google
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אין מילים שיכולות להעביר את הקסם של איטליה לאדם שלא ביקר בה וחווה את הקסם הזה על בשרו. משהו בשפה, בצבעים, באוכל ואולי באוויר יוצר ארץ מיוחדת שגורמת למבקרים בה להרגיש כאילו ביקרו בסרט ישן או בחלום מתוק. הקסם של דרום איטליה מגיע מהכפרים הקטנים והצבעוניים המטפסים על צוקים רמים, מהים הצלול שהצוקים עומדים מעליו, ממטעי הלימונים והלימונצ'לו הביתי והמשובח, מהציורים העדינים על קרמיקה המחליפים את שלטי המתכת, מהפיצה החמה, מהשמש היוקדת ומאחת מהדרכים הנכללת ברשימת 10 הדרכים היפות בעולם. אז אם אתם זוג שמחפש חופשה רומנטית, חברות שרוצות לעשות טיול בנות בסטייל או פשוט אנשים שרוצים הפסקה קצרה ממירוץ החיים, מה צריך יותר מזה?

זריחה ממרפסת החדר במלון ליד אמלפי (תמונה: רותם מוטרו)

טיול כפרים בדרום איטליה – מידע חיוני כללי

אז לאן נוסעים?

דרך אמלפי, הנחשבת לאחת מ- 10 הדרכים היפות בעולם, זו דרך המתפתלת בין העיר סורנטו לעיר סלרנו אשר נמצאות בלשון יבשה מדרום לנאפולי. מהרגע שעולים עליה אי אפשר להפסיק לעצור כדי להסתכל על הנוף המתפרש לכל הכיוונים ומשתנה בכל עיקול. הדרך נקראת על שם העיירה אמלפי הנמצאת במרכזה. היא גובלת מצד אחד בצוקים גבוהים שראשם בעננים ומצידה השני בצוקים גבוהים הנגמרים בים שליו המשובץ באיים. במהלכה עוברים דרך כפרים ועיירות, כולם מורכבים ממבנים עדינים בצבעי פסטל התלויים מעל הים ומופרדים על ידי רחובות צרים ומפותלים. תיירים גילו את האזור לפני שנים רבות – משוררים ידועים ומלכים עשירים בנו בו בתי נופש מפוארים בהם יכלו למצוא רוגע וליהנות מהנוף המופלא. גם כיום התיירות בה משגשגת ובכל מקום ניתן למצוא מלון הפונה אל הנוף, מסעדה עם דגים טריים, חנויות קרמיקה שכל אחת מהן יכולה להיות מוזיאון וקונדיטוריות עם ריחות משגעים.

איך?

אפשר לשלב את דרך אמלפי ביום סיור מאורגן כחלק מטיול בנאפולי. זוהי אפשרות טובה מפני שלא צריך להתעסק בנהיגה או בחניות, הנהגים המקומיים מכירים את המקומות ששווה לראות וזה חוסך ארגונים ארוכים.

מומלץ יותר לבקר בחבל הארץ היפיפה בצורה עצמאית במשך 2-5 ימים. כך ניתן לקבל חוויה אותנטית יותר, להתעכב על המקומות הקטנים ולהיות בהילוך נמוך יותר- קצב המתאים לאזור הרגוע.

התחבורה הציבורית באזור טובה אך מסורבל מאוד לטייל איתה, לכן כדאי לשכור רכב קטן או אופנוע בשדה התעופה או בנאפולי עצמה. חשוב לציין שכל פעם שעולים על כביש מהיר (מנאפולי לסורנטו למשל) צריך לשלם אגרה של 2-3 אירו. הנהיגה באזור חווייתית אך דורשת תשומת לב רבה – הדרכים צרות, מפותלות וגובלות בצוקים והאיטלקים אוהבים לנסוע בהן בשיא המהירות. למרכזי הכפרים והעיירות אי אפשר להיכנס עם רכב אז מחנים את הרכב בחניה מסודרת שמחירה בדרך כלל הוא אירו אחד לשעה.

מתי?

בכל רגע בשנה. עונת התיירות היא בקיץ – בשיא העונה כל הדרך פקוקה ומלאה בתיירים, אך חום השמש והים מפצה על כל זה. מומלץ להגיע לאזור הזה גם בחורף, מזג האוויר דומה מאוד לארץ כך שאפשר להתנהל כרגיל אבל לשמוע סביב רק איטלקית – המלונות פנויים יותר, הכבישים ריקים יותר ורואים את התושבים המקומיים בחייהם הרגילים, ללא תיירים.

איפה ישנים?

יש שתי אפשרויות עיקריות – הראשונה היא לישון בסורנטו ולעשות טיולי כוכב (לטייל כל יום במקום אחר ולחזור לישון באותו המקום) והשנייה היא לעשות טיול מסע (לישון כל יום במקום אחר לאורך הדרך ולהתקדם לפי מיקום המלון הבא).

המומלצת מביניהן היא השנייה מכיוון שסורנטו יפהפיה אך יופייה מתגמד אל מול הכפרים שעל הדרך. בנוסף, כך ניתן לחוות את הדרך ללא לחץ של נסיעה בחושך או נסיעות ארוכות של הלוך-חזור וגם אפשר לחוות את חיי הלילה של עיירה או כפר אחר בכל פעם. מעבר לכך, כשנוסעים רואים את המלונות התלויים על הצוקים בדרך ופשוט אי אפשר לעמוד בפניהם. חשוב לציין שסורנטו היא העיר הזולה ביותר ללינה באזור.

מה לוקחים?

מבחינת לבוש, כאמור, מזג האוויר באזור דומה מאוד לזה שבארץ אך מעט קר יותר כך שאפשר להתלבש דומה. אם מגיעים בקיץ אי אפשר להסתדר בלי בגד ים ומגבת ואם מגיעים בחורף חשוב להביא מטרייה.

חוץ מזה, כדאי שיהיה עליכם כסף קטן לחניות ולטיפים, נעליים נוחות אם תרצו לשלב מסלול הליכה וכלי רחצה כמובן.

כדאי מאוד לקנות כרטיס SIM איטלקי (חבילת אינטרנט) בשדה התעופה או מכשיר ניווט דרך חברת השכרת הרכב. ללא אפליקציית ניווט כלשהי קשה מאוד להתנייד וקל לפספס מקומות ששווה לראות.

מה אוכלים?

דבר ראשון – פיצה. המאכל האהוב הומצא בנאפולי וסביבותיה ולכן אפשר למצוא כאן את הפיצה הטעימה ביותר.

דבר שני – לימונים. בין כל הבתים יש קומות של פרדסי לימונים קטנים והלימון הפך לסמל של דרך אמלפי. הלימונצ'לו הומצא כאן וכמעט כל בית על הדרך יטען שהוא מייצר את הלימונצ'לו הטוב בעולם, ומי אנחנו שנתנגד לטעום? חוץ מזה, כמעט בכל קינוח משלבים לימון או גרידת לימון, והקינוח המוכר ביותר הוא עוגת ספוג עגולה עם ציפוי לימוני אלוהי. אי אפשר להיות כאן מבלי לטעום אותה.

ודבר אחרון – דגים. במשך כל הטיול רואים את הים מימיננו ואפשר להבין שדגים זה חלק גדול מארוחות המקומיים. מסעדות הדגים הטובות ביותר נמצאות בכפרי הדייגים הקטנים הנפוצים לאורך הדרך.

טיפ קטן: כדי לא ליפול למלכודות תיירים יקרות ופחות טעימות חפשו מקומות שנקראים Taratoria ולא Ristorante, כלומר מסעדות של מקומיים.

הנוף מ"שביל האלים" – יפה גם בחורף (תמונה: רותם מוטרו)

ולמנה העיקרית…

יש כל כך הרבה דברים לראות בדרך אמלפי והדרך הכי טובה היא לנסוע עם ראש פתוח ופשוט לעצור ולהיכנס לכל מקום שקורץ לכם. אך, בכל זאת, אנחנו כאן כדי שכדי שלא תפספסו את הפנינות בדרך – הנה הכפרים, העיירות, מסלולי הטיול, החנויות והאטרקציות המיוחדות והיפות ביותר שהאזור מציע, לפי סדר ההגעה אליהם (אם נוסעים מסורנטו לסלרנו). כמובן שאתם לא חייבים להיות בכל המקומות, אז אתם מוזמנים לבחור מהם וליצור את הטיול המושלם בשבילכם.

סורנטו (Sorrento) עיר נמל יפה ותוססת, מלאה במסעדות וחנויות (בעיקר ברחוב הראשי Corso Italia), אשר נמצאת בעמק המוקף בהרים גבוהים. המלונות בסורנטו זולים יחסית ומומלץ לישון בה בלילה הראשון (או בכל הלילות אם עושים טיול כוכב). ממנה מתחילה דרך אמלפי וממנה אפשר לקחת שיט לאי קפרי או למקומות אחרים באזור.

בריכת המלכה ג'ובאנה (Regina Giovana bath) בריכה מוקפת צוקים הנשפכת לים הנמצאת בקצה העיר סורנטו. היא נקראת על שם המלכה רג'ינה ג'ובאנה, מלכה מנאפולי מהמאה ה-14, אשר נהגה לבוא לבריכה זו להתרחץ עם בנות לווייתה. אפשר להגיע עם הרכב עד לחניה (בתשלום של כ-2 אירו) ואחרי הליכה קלילה של כרבע שעה מגיעים לבריכה עם מי הטורקיז הצלולים שנראית כאילו נלקחה מתוך חלום.

טרמיני (Termini) כפר בחלק פחות מתויר של האזור, עם מספר מסעדות ביתיות, צימרים קטנים ותצפיות יפות על האי קפרי. יוצא ממנו מסלול הליכה מקסים שנקרא Punta Campanella ומגיע עד לקצה המערבי של לשון היבשת ובחזרה כשמשני צדדיו צוקים שרגליהם בים. הכפר והמסלול היוצא ממנו אינם חלק מדרך אמלפי אך לא כדאי לוותר עליהם.

פוזיטנו (Positano) היהלום שבכתר. עיירה בה כל הבתים צבועים בצבעי ורוד בהיר ודבש ונראים כאילו נבנו במאונך, אחד על גבי השני, בגלל השיפוע התלול עליה היא נמצאת. בתחתית העיר ישנו חוף קסום עם חול בצבע שחור המשלים את התמונה שאפשר למצוא רק בדרך הזו. גם כאן ניתן למצוא מסעדות ומלונות רבים, כולם עם מרפסת או חלון לים. ניתן להחנות את הרכב בחניון מסודר בה (חניון קפה פוזיטנו הוא הזול מביניהם), ללכת ברחוב הראשי ולעלות במדרגות במעלה הסמטאות הצרות. אחת הדרכים היפות ביותר לחוות את פוזיטנו היא לראות אותה מלמעלה ובשביל זה אפשר לעלות לאחד הכפרים הנמצאים מעליה – נוצ'לה (Nocelle) או מונטפרטוסו (Montepertuso), שמציעים גם ארוחות במסעדות קטנות וביתיות. בנוסף לכך, אפשר להגיע עם הרכב אל הכפר סנטה מריה דה קסטלו וממנו לרדת במדרגות אל העיר עצמה. כך מרוויחים תצפית יפה, קצת הליכה וגם לא דואגים לגבי מקומות חניה בתוך העיירה.

מרינה די פראיה (Marina di Praya) בנקיק צר בין צוקים יושבות קצת מסעדות, קצת מלונות, מקום להשכרת סירות וחוף ים. מקום ייחודי שקטן מכדי להיקרא כפר אך מחייב הצצה קצרה או ארוחה במיקום לא מהעולם הזה.

פיורדו די פורורה (Fiordo di Furore) חוף שקל לחלוף לידו אך אסור לפספס! בין שני צוקים תלולים הנישאים לגובה יש רצועת חוף צרה מאוד שרחצה בה מספקת חוויה שאפשר רק לחלום עליה. כל מילה נוספת מיותרת.

מערת האיזמרגד (Grotta dello Smeraldo) מעלית יורדת ממפלס הכביש אל פני הים וממנה יוצאים אל מערת נטיפים טבעית שרצפתה היא בריכה צלולה ועמוקה. נכנסים אליה בסירה ונחשפים לפלא המתרחש בה, מי הבריכה זוהרים בצבע איזמרגד (ומכאן שמה) בזכות אור השמש המגיע מפתח תת קרקעי. הכניסה עולה 6 אירו לאדם.

שביל האלים (Sentiero Degli Dei) שביל הליכה המחבר בין העיירה בומרנו (Bomerano) לכפר נוצ'לה. בנוסף לשביל עצמו, הדרך אליו מדהימה ביופיה – יורדים מדרך אמלפי ועולים למעלה, עוברים דרך כפרים קטנים, פרדסי הלימונים הופכים לכרמי גפנים, ורואים זווית חדשה של הנוף. השביל עצמו אורך כ-7 קילומטרים (לוקח בערך 3 שעות) בתוואי דרך לא קשה כשכל דרך אמלפי נשקפת משמאל. מחנים את הרכב בחניה ללא תשלום בבומרנו, ומשם יש שתי אפשרויות: אפשר לסיים את השביל בכפר נוצ'לה, משם לקחת אוטובוס לפוזיטנו (הזדמנות טובה להסתובב קצת בעיירה) ומשם אוטובוס נוסף בחזרה לבומרנו (שאורכו כ-3 שעות). אפשר גם לעשות חלק מהשביל או את כולו ולחזור על עקבותינו בחזרה לבומרנו. מסלולי הליכה מוסיפים נופך נוסף לטיול – מומלץ בחום לשלב את המסלול הזה, המוכר והיפה מבין המסלולים שבאזור.

אמלפי (Amalfi) העיירה על שמה נקראת הדרך. יישוב יפהפה ונעים שבמרכזו עומד דומו: קתדרלה ענקית ומעוטרת מהמאה התשיעית שאי אפשר להישאר אדישים אליה. ברחוב הראשי ניתן למצוא מסעדות גורמה (המפורסמת מביניהם היא da Gemma), חנויות אוכל ובגדים, קונדיטוריות וחנות שוקולד מהפנטת. כמו פוזיטנו, שווה לראות את אמלפי מלמעלה, ובשביל זה יש תצפית חינמית הנקראת Torre dello Ziro.

מינורי (Minori) עיירה קסומה עם בתים עתיקים וקונדיטוריה שאסור לפספס (Paticceria Sal De Riso). גם אם רק עוברים דרכה, כדאי להאט, להרגיש את האווירה ולקנות עוגת לימון עגולה או פאי עם גבינת ריקוטה. ממינורי יוצא שביל הליכה המוביל לעיירה מיורי שנקרא שביל הלימונים (Santiero Dei Limoni).

ויאטרי סול מרה (Vietri sul Mare) עיירת קרמיקה שכולה נראית כמו מוזיאון אחד גדול. כדי לחוות את העיירה בצורה אותנטית אפשר להסתובב בין חנויות הקרמיקה והאומנות וללכת לאיבוד בין הסמטאות הצרות והמדרגות המתפתלות.

מסיימים את המסע בעיר סלרנו (Salerno) עיר יפה עם רובע עתיק והיסטוריה ארוכת שנים. בסופה הכביש עוזב את חוף הים ודרך אמלפי הקסומה נגמרת.

ולסיכום…

"הדרך היא האושר". זו מהות הטיול. לא נוסעים לטיול כפרים בדרום איטליה בשביל להגיע אל הסוף, אלא בשביל הדרך ובשביל החוויות שהיא אוספת אליה. ברגע שחוזרים מהטיול אל החיים עצמם הדרך נהיית אושר גם ביומיום ומוצאים את הדברים הטובים בדרך המובילה ליעד שאנחנו הולכים, לומדים או עובדים אליו, אבל בסופו של דבר בעיקר חולמים לחזור לגן העדן הקטן שבדיוק יצאנו ממנו.

חולמים על איטליה ?

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

פשוט מדריכים

כל מה שרציתם לדעת על איטליה