טורינו היא עיר עמוסה באטרקציות. אף פעם לא ישעמם לכם, תמיד יש מוזיאון לבקר בו, כנסיה ששווה לראות מבפנים, חנויות שכדאי לפקוד, שוק מעניין או מסעדה שזכתה לשבחים מהמבקרים הכי קשוחים בעולם. אבל אם מתישהו במהלך הביקור יבוא לכם להוריד הילוך, לנוח, להירגע ולשאוף אוויר – פארק ולנטינו יהיה שם בשבילכם.
פארק לנטינו הוא לא הפארק הגדול ביותר בטורינו, אבל הוא בהחלט הוותיק ביותר וכנראה שגם האהוב ביותר. הוא שוכן על הגדה המערבית של נהר הפו והוא לא בדיוק עוד פארק עירוני סטנדרטי. לפארק ולנטינו יש עבר עשיר ופרוע. פעם הוא היה מגרש מירוצי המכוניות המרכזי של איטליה ולפני זה היה לו תואר יוקרתי אפילו יותר: בשטחו היה ממוקם אזור הציד של בית המלוכה של שושלת סאבוי. אז כן, יש בפארק העצום הזה – ששטחו כ-500 דונם – הרבה יותר מעצים ודשא וסנאים.
את הביקור בפארק אפשר להתחיל בפיקניק, כי זה לוקיישן מעולה לארוחה קלה אבל גם כדי שיהיה כוח לשוטט במקום ובנקודות העניין הרבות שפזורות בו. נקודה ראשונה בסיור יכולה להיות במקום שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית: טירת ולנטינו. הטירה מרשימה מאד בארכיטקטורה שלה ומסביב לה יש גנים בוטניים שמעוצבים בצורה יחודית למדי ושונה מהדרך הסטנדרטית בה מתכננים גנים כאלה. הגנים הבוטניים האלה ותיקים במיוחד והם עומדים שם מאז המאה ה-18. הפארק עצמו, אגב, שם מאז שנת 1630.
בהמשך השיטוט בפארק תתקלו בטירה שנראית כאילו היא זכר לימי הביניים ובתוכה עינו אנשים שלא התנהגו בהתאם. אבל האמת שזאת טעות, הקומפלקס הזה נבנה ב-1884 כשחזור של כפר ימי ביניימי במסגרת תערוכה בינלאומית שנערכה בפארק ומאז נשאר שם והפך לאחד המקומות החביבים על המקומיים.
בחלק אחר של הפארק נחשפת עוד פיסה מהעבר שלו – עבר מוטורי למדי. במקום פעל מסלול מרוצי מכוניות באורך של כחמישה ק"מ. אחד הספסלים במקום מוקדש לאנזו פרארי ועבור רוב המבקרים בפארק – זאת הזדמנות כמעט יחידה לשבת במשהו שמתהדר בשם פרארי.
בקצה הפארק זורם לו בשלווה נהר הפו, שהוא אחד הנהרות הגדולים בצפון איטליה, הוא מביא איתו מים מהרי האלפים והרבה יופי במקומות בו הוא זורם. הנהר חוצה את טורינו ומשרה אווירה רומנטית על הזוגות שמטיילים על הגדה ונותן מוטיבציה לרצים ולרוכבי האופניים שמדוושים לאורכה.
