בצמוד לפלאצו ריאלה, הארמון שיועד להיות הבית של המונרכים ששלטו בסיציליה, נבנה תיאטרון סן קרלו, שיועד להיות הבית של מי ששלטו באמנויות הבמה. כאשר נבנה תיאטרון סן קרלו, בשנת 1737, הוא היה בית האופרה הגדול בעולם ואחד החשובים שבו, מרכז מפואר וגדול שנותן כבוד לתרבות ולאמנות הבמה.
מאז היו הרבה שינויים בנאפולי, בעולם האופרה, אפילו שושלת בורבון ששלטה באזור כבר מזמן לא – אבל תיאטרון סן קרלו, המוכר בפשטות כבית האופרה, שומר על מעמדו בעולם כאחד מבתי האופרה החשובים. יש בו כמעט 1,500 מקומות ישיבה והוא ידוע בזכות יופיו ואיכות השמע המוצלחת שבו.
בית האופרה קרוי על שמו של קרלוס השלישי, מלך ספרד, אבל המבנה היום חולק גם המון כבוד למלך שארל, שהיה זה שיזם את הקמת בית האופרה, מתוך רצון להפוך את נאפולי לעיר עם סצנה תרבותית. והוא הצליח, גדולי המלחינים באירופה הופיעו אף ניהלו את המקום, ביניהם: ג'וזף היידן, יוהן סבסטיאן באך, ג'ואקינו רוסיני ו-וניצ'נזו בליני.
רוב התיירים שמגיעים למבנה עורכים בו סיור כדי להתרשם מאולם הצפייה היפה, התקרה המצוירת, הבמה המרשימה, תאי הצפייה האדומים ובכלל מהמבנה הנאה שניכר שהושקעה בהקמתו מחשבה ויצירתיות. אם אתם מעוניינים בחוויה המלאה, מומלץ מאד גם לרכוש כרטיס לאחת מההופעות שמתקיימות בסן קרלו.
במהלך העונה האופרה מבצעת שם יצירות שונות. פרט למקצועיות הגדולה של זמרי האופרה, הנגנים והמנצחים – מה שהופך את הצפייה באופרה בנאפולי למיוחדת זאת האקוסטיקה באולם. התכנון של המבנה היה נכון ומדויק ומהסיבה הזאת כל צליל שמופק מהגרון של הזמרת או ממיתרי התזמורת נשמע פשוט מעולה. ואם אף פעם לא יצא לכם לצפות באופרה, תיאטרון סן קרלו הוא מקום מעולה לפעם ראשונה או יחידה. הכרטיסים הטובים יקרים, אך ניתן להשיג גם כרטיסים זולים יותר.
חוץ ממשמעות תרבותית רבה ואקוסטיקה ברמה גבוהה מאד, תיאטרון סן קרלו נושא עימו גם סיפורים היסטוריים ששזורים בעברה של נאפולי, איטליה ושל אירופה בכלל. בשנת 1922 נשא שם בניטו מוסוליני הפשיסט את אחד מנאומיו המשמעותיים, שהובילו בסופו של דבר להשתלטות "לובשי החולצות השחורות" על רומא ועל איטליה כולה.
במקום אפשר ללמוד גם על השיפוצים האינטנסיביים שנערכו במבנה. בשנת 1816 הוא נשרף לחלוטין אבל הוקם מחדש. שיפוץ נוסף מקיף במיוחד נערך בשנת 1941, אבל לא הרבה לאחר מכן, בעקבות הפגזות שספג במהלך מלחמת העולם השנייה, המבנה שוקם שוב.
