כשהולכים לביקור בוילה הרומאית בקזאלה, אפשר להניח שלא נפגוש שם אנשים מסכנים שרעבים ללחם ומסתובבים עם נעליים בלויות בגשם. כי וילה היא, בהגדרה, מקום של אנשים עשירים, מכובדים, מיוחסים. וזה לא עסק חדש, זה ככה כבר משחר ההיסטוריה.
במאה הרביעית למשל, סטנדרט המגורים של העשירים והמקושרים היה מה שנקרא וילה רומית. ובאמת היה זה אחד מעשירי סיציליה שהעביר את הזמן שלו בוילה רומאנה דל קזאנה (למרבה הצער, זהות האיש לא התבררה עד הסוף והוא לא יכול ליהנות מהתהילה של להיות בעלי הנכס). הווילה הזאת נבנתה לפי המודל של וילה רומית, כלומר מפוארת, גדולה ועם עיצוב שלא ישאיר מקום לספק: פה גר מישהו שכסף הוא לא בעיה בשבילו.
3 ק"מ בלבד מפיאצה ארמרינה נמצאת הווילה הזאת, שמתהדרת בתואר אתר מורשת עולמי של אונסק"ו – תואר ייחודי שרק כמה מאות אתרים בעולם זכו לו. ומה הופך את הווילה הרומית הזאת לאתר כל כך ייחודי שאפילו אונסק"ו סימנו אותו? בעיקר הפסיפסים הגדולים ומלאי הפרטים שהשתמרו כל כך טוב שקשה להאמין שעברו מאות שנים מאז שהאמנות הזאת הודבקה על קירות המבנה. מדובר לא רק באחד מאוספי הפסיפס העתיקים בעולם, אלא גם אחד הגדולים (כ-3,500 מ"ר).
באחד מחלקי המבנה, הרצפה שובצה בפסיפס באורך של לא פחות מ-60 מטרים. יצירת אמנות ענקית בכל קנה מידה. שאר העבודות, מרשימות לא פחות, מתארות את חיי היומיום בתקופה בה נוצרו. פסיפס אחד מתאר מירוץ כרכרות, אחר עוסק בציד ובחדר השינה, לעומת זאת, העבודות קשורות יותר לנושאים אינטימיים יותר. אבל הפסיפס האהוב ביותר על המבקרים היה יכול לעבור גם כעבודה עכשווית: נערות מבלות בבגד ים ביקיני.
בביקור במקום כדאי לקחת זמן ולהתרשם מהאדריכלות והשימושים המגוונים של חלקי המבנה השונים. יש שם מרחצאות, בתי שימוש ציבוריים ובריכות שחיה לצד מבני מגורים סטנדרטיים.
הכניסה לווילה רומנה דל קזאלה כרוכה בתשלום של 10 אירו.
